מול מה את עומדת?
האם את עומדת מול אתר היסטורי? איך אפשר לדעת?
אם זה אתר היסטורי, סביר להניח שיש לו שם וייעוד – גן לאומי, מוזיאון, מרכז מורשת. יהיו בו שירותים, קירור בקיץ וחימום בחורף, אולי קיוסק או בית קפה או חנות קטנה. אולי צריך לשלם דמי כניסה. מישהו גובה אותם. מישהו מנקה כאן. מישהו מוכר משקאות. מישהו סוגר אותו כל ערב ופותח אותו כל בוקר.
כל המאמץ הזה נעשה כי המקום הזה חשוב, ההיסטוריה שלו חשובה. אחת ההיסטוריות שלו לפחות. אבל מה היה כאן לפני האתר? מה ההיסטוריה של האתר עצמו?
ואולי את עומדת מול לא-אתר. אבן, רחוב, מבנה, נוף. אין שלט, אין שער, אין גדר. ללא-אתר בדרך כלל אין גבולות מוגדרים. הוא לא מסומן. הוא מסמן לנו שאין כאן שום דבר שצריך להתעניין בו. שאין כאן היסטוריה. או לא היסטוריה חשובה.
אבל נעצרת. משהו אומר לך שיש למקום הזה סיפור. החלל מסביב גדוש היסטוריוּת. אולי היית רוצה שיהיה כאן עוד מידע. העדר המידע נוכח כאן – כמו ריבוע דהוי על קיר שהוסרה ממנו תמונה. ההיסטוריה כאן היא נוכחת‑נפקדת.
אל תשכחי: ידע הוא כוח. חוסר ידע הוא חלל שאפשר לנצל.