הדשא של השכן

המקום הכי טוב להביט על מרחבי הדשא הירוקים של גן העצמאות בלבה של העיר ירושלים הוא ממעלה רח' אגרון. המבט על הגן רחב הידיים בלב האזור האורבני של ירושלים לא משאיר הרבה מקום לשאלות. רואים פינת חמד ירוקה ומרגיעה. מקום מנוחה לבודדים, זוגות, משפחות וקבוצות חברים. 

מדוע יש גן רחב ידים במרכז העיר ירושלים? אנשי התכנון העירוני יסבירו שזו תפיסה בינלאומית של פיתוח גן ציבורי לתושבים. בדיוק כמו סנטרל פארק בניו יורק או הייד פארק בלונדון. אולם ההתכתבות הישראלית עם התכנון הבינלאומי, כוללת תמיד גם התכתבות עם המקומי.

ותיקי ירושלים יספרו שהפארק הוקם בשנת 1959 ובשנות ה 70 וה 80 של המאה ה 20 הוא היה מקום מוזנח ששימש מקום מפגש לזונות ולקוחותיהם ולהומואים. אפשר גם לשאול היכן נמצאת הקהילה הלהט"בית שהתפתחה סביב גן העצמאות? היכן הזונות? התשובות ילמדו אותנו שבעוד שמעמדם של הלהט"בים השתפר (לפחות באופן יחסי) והם כבר לא צריכים להסתתר בחושך כמו פעם, הזונות פשוט עברו מקום.

אבל מה לגבי הזמן שלפני כן? מה היה כאן לפני שהוקם כאן פארק? ולמה הוקם דווקא כאן, בלב המרכז העירוני של עיר הבירה? התשובה נמצאת בגן עצמו. חלקה גלויה וחלקה מתחת לדשא . אנחנו נתמקד בתשובות שסביבת הגן מספקת לנו. אם נצעד מרחוב אגרון לתוך הגן, נראה מימין מבנה בנוי אבן בגודל חדר עם תקרת כיפה. 

המבנה קצת נחבא בין העצים, אבל תושבות המקום יזהו מיד שסגנון הבנייה וצורות האבנים מעידים שהוא נבנה לפני הקמת הגן. היום המקום משמש מחסן כלים של עובדי הגן מטעם עיריית ירושלים. למה שימש החדר בעבר? אין לנו תשובה לכך רק ממבט עליו, אבל אנחנו כבר יכולים להסיק שמישהו בנה אותו כאן לפני די הרבה שנים. כמה שנים? סגנון הבניה מזכיר לנו את הבניה "הערבית" של ירושלים בראשית המאה ה 20 או לפני כן. שיחה עם עובדי המקום מגלה לנו שהמקום שימש בית רחצה לגופות לפני קבורתם. מנהג ידוע ביהדות ובאסלם.

נמשיך לשוטט בגן, ומיד אחרי המבנה הראשון, נראה משמאלו, מעט במעלה הדרך, מבנה נוסף הבנוי אבן ועליו כתובת בערבית, עברית ואנגלית. ניתן לראות שהמבנה מוארך יותר מהמבנה הקודם ומגיע לשטח של דירת שני חדרים. גם קירותיו משופצים או חדשים יותר ממבנה הרחצה. זהו מבנה שמור טוב יותר מהקודם, והשילוט בחזית מספר בבירור למה המקום שימש ואת מי. זהו קברו של השיח' אחמד אל-דג'אני שנולד בירושלים בשנת 876 להיגר'ה - לוח השנה המוסלמי המתחיל בשנת 622. (לפי הספירה הנוצרית שנת 1471), ונפטר בשנת 969 להיג’רה (1561). מומחים לתולדות העיר מספרים לנו שדג'אני היה דמות חשובה למדי בירושלים העות'מאנית, בן למשפחת דג'אני הנמנית על האצולה הירושלמית. מבט על מבנה הקבר המרווח יחסית והמטופח, ואף נושא שלט בכניסה, מעידים על מעמדו של הנקבר ועל השמירה של המקום עד היום.

מה עושה קבר שייח' בשטח גן עירוני? 

תשובה אחת יכולה להיות שבהרבה גנים, שמורות טבע ויישובים ניתן למצוא קבר שייח' בודד שנשאר מהתקופה שהמקום שימש את האוכלוסייה הפלסטינית-מוסלמית. מה עושה קבר ליד בית רחצה לגופות? זה כבר מעלה עוד שאלות. 

אם נעמוד מול פתח הקבר ונביט לימין נראה קבוצת קברים שעל חלקם ישנן מצבות בערבית וחלקן מעוטרים עיטורי אבן בסגנון גיאומטרי וצמחי. מה עושים כאן הקברים ומי קבור בהם? חלק מהקברים בנויים ללא מצבה כאשר מעל כל קבר ניצבת אבן בולטת אנכית בשני קצותיו. יודעי דבר יספרו שאלו קברי מוסלמים. על חלק מהקברים ניתן לראות מצבות בערבית. סגנון הכתב הערבי שעל המצבות היה נפוץ בתקופה העות'מאנית. מצבה אחת מספרת שזהו מקום קבורתו של מוחמד בן אחמד בן אבראהים הידוע כאבו עבדאללה אל-קוריישי אל-האשמי, שנולד בשנת 1150 ב"אי הירוק"(Algeciras)  שבדרום ספרד ונפטר בשנת 1202. שבט קורייש הוא שבטו של הנביא מוחמד ולכן יש לבני השבט מעמד מיוחד באסלאם. 

הכתובת כאמור כתובה בסגנון עות'מאני של המאה ה 16. אולם מדוע מצבה מהמאה ה 16 מציינת את מקום קבורתו של אדם שנפטר בראשית המאה ה 13? ניתן להניח שעבדאללה אל-קוריישי היה דמות חשובה גם בתקופה העות'מאנית ולכן הוחלט לחדש את המצבה. אבל ייתכן שיש סיבות אחרת לחידוש המצבה – זה נתון לפרשנות.

בהליכה קצרה בגן העצמאות גילינו חדר לרחצת גופות מתחילת המאה ה-20; קבר של שייח' מהמאה ה-16; קברים מוסלמים עם כתב ערבי שהיה נפוץ בתקופה העות'מאנית; וקבר מהמאה ה-16 של שייח' שמת במאה ה-13; ככל שנעמיק ונשוטט בפינות הגן נמצא עוד ועוד קברים עם כיתוב בערבית ומצבות מעוטרים פרחים ותיאורים גיאומטריים האופייניים למצבות מוסלמיות. האתרים שמצאנו והכרנו, והשוטטות מסביב לירוק של גן העצמאות מביאים אותנו למסקנה שהגן נמצא בלב בית קברות מוסלמי. רבים מהמתים כאן נקברו ללא תיעוד או לפחות לא נמצאה מצבה במבנה הקבר שלהם. לנו אין דרך לדעת מי הם, מה היה תפקידם או אפילו מתי נפטרו. 

מדוע משפחות הנפטרים דאגו להם לקבר, לפעמים לקבר מרשים ומעוצב, אולם לא תמיד דאגו להם למצבה? סברה אחת היא שהמצבות נעלמו עם השנים. אנשים שונים השתמשו בהם לצרכי בנייה. סברה אחרת מציעה שאנונימיות הנפטר היא חלק מהתפיסה שדוגלת בצניעות המת, ומניעת האדרת שמו ברבים. יתכן שישנם סיבות אחרות להעדר שמות על הקברים – בהעדר מידע, גם זה נתון לפרשנות.

השוטטות שלנו בגן העצמאות בירושלים הופכת לשוטטות בבית הקברות המוסלמי ממילא. בין שטחי הדשא והקברים נגלית לפנינו בריכה בנויה אבן בצורה מלבנית באורך ורוחב של עשרות מטרים. אם הגעתם בחורף, מן הסתם נאגרו קצת מי גשם בבריכה. גם כאן אין לנו דרך לדעת מתי נבנתה הבריכה ולמה שימשה. ניתן להניח שהיא נבנתה לפני הקברים מכוון שהם מקיפים אותה מכל עבר. אולי שימשה כמאגר למי שתיה, ואולי להשקיה או כבריכה ציבורית לשחייה. 

אבל מה הקשר בין גן ציבורי לבית קברות מוסלמי? אנחנו יודעים שבית הקברות קדם לגן ולכן ניתן להניח שיזמי הגן החליטו להשתמש בשטח בית הקברות לצורך שתילתו. יתכן שמתחת לדשא אין קברים אלא רק אדמה וסלע חשוף. עדיין אנחנו יודעים מעט מאוד על בית הקברות. הרי יש בו קברי שייח'ים חשובים מהמאה ה 13 לפחות. ישנם מאות קברים מכל צידי גן העצמאות. מה הייתה חשיבות המקום? כיצד התייחסו אליו תושבי ירושלים? מי קבור פה? מדוע הוא נעלם מתולדות העיר?

אנחנו נעצור את המסע המשותף שלנו כאן. גם את השאלות. על חלקן ניתן למצוא מידע בפרסומים היסטוריים וארכאולוגים. על חלקן אפשר רק לנחש את התשובות.